תחתמו כאן, כאן וכאן ותשאירו את המפתחות על השולחן

העולם מתעורר אט-אט משנתו ומתחיל להבין שמשהו כאן מסריח ויש לו ניחוח של מחדלי COVID-19; ארגון הבריאות העולמי (WHO) מתכוון להעביר תקנות שיתנו בידיו סמכויות שליטה על המדינות החברות בו, במקרה שיכריז על סכנה למגיפה. זהו ניסיון השתלטות בוטה של הארגון על ריבונותן של מדינות, גביית סכומי כסף ניכרים לקופתו, כפיית סגרים והפצת תכשירים בהוראתו, ויכולת ענישה למדינות סרבניות. במשך שנתיים טורחים נציגיו על ניסוח “אמנת הפנדמיות” – מסמך משלים לתיקון תקנות הבריאות הבינלאומיות, המשנה את התקנות המקוריות משנת 2005. וכן בהחלט, אמנת הפנדמיות היא מסמך המסכן את ריבונותה של המדינה, כך כתוב בה במפורש, שחור על גבי לבן.

אישורה של האמנה עלה החודש לאישור בעצרת הבריאות העולמית (WHO) ה-77. האם המרוץ של WHO ייבלם? בינתיים נראה ששום דבר לא עוצר את רכבת הפנדמיות הדוהרת. 49 סנטורים רפובליקנים כבר כתבו לנשיא הדמוקרטי המכהן בארה”ב, שהגיע הזמן לעצור את ארגון הבריאות העולמי. חברי פרלמנט באנגליה דורשים מראש ממשלתם למנוע את הידרדרות מדינתם אל עבר אובדן ריבונותה אל מולו. ואילו כאן בישראל מתעלמים מן הסכנה; בגיליון בראשית הקודם (52) דיווחנו על 11 חברי כנסת, שפנו בבקשה דחופה לשר הבריאות אריאל בוסו, לדון בסכנות האמנה. מתשובת השר עלתה האפשרות, כי הוא מעולם לא טרח לקרוא אותה. “מזה זמן מופצות שמועות שלפיהן על ישראל לדחות את התיקון לתקנות החירום”, כתב השר, “שאם לא כן, מדינת ישראל תהיה מחויבת לשלל תיקונים אשר ‘נוטלים את ריבונותה’. מדובר בטענות כוזבות ומשוללות יסוד, שאינן מבוססות על עובדות. לצערי הרב, טענות אלה תפסו אחיזה גם בקרב חלק מחבריי חברי הכנסת”. השר לא מוצא באמנת הפנדמיות שום סכנה. הוא מאמין שהיא משרתת את טובת האנושות, שמתנגדיה מעלים טענות חסרות שחר ואינו טורח בשלב זה להעמיק בסעיפיה. זאת למרות שנזקי התנהלותו של ארגון הבריאות העולמי במהלך תקופת הקורונה אינם סוד. אפילו התקשורת הממסדית כבר מבינה, כי ניהול אירועי הקורונה באופן מחפיר חולל נזקים כבדים, וחיסוני ה-mRNA גרמו לתחלואה ולתמותה של רבבות אם לא מעבר לכך.

האמנה, לדעת רבים, תחריף מאוד את העלות האנושית והכלכלית העצומה, בהשוואה לזו שנגרמה עקב התנהלות הארגון בתקופת COVID-19. ואכן, ובניגוד מוחלט לעמדתו הסטואית של השר בוסו, גוף המשא ומתן הבין-ממשלתי (INB) של המדינות החברות בארגון הבריאות הבינלאומי, עמד בלחץ דיפלומטי בלתי פוסק ולא הצליח להגיע לקונצנזוס על הנוסח הסופי של אמנת הפנדמיות, עד המועד האחרון שנקבע לכך, ביום שישי 10 במאי השנה. אולם הנציגים המותשים של הארגון החליטו להמשיך בשיחות עד ערב WHA והאריכו את מועד הגשתה ממש עד יום פתיחת העצרת. מוקדם מדי לחגוג את כשלון המהלך, ומוקדם מדי להתאבל על הצלחתו. אבל העולם כמרקחה, ועדיין ניתן לעצור את שאיפתו של הארגון, להפוך לבית המרקחת הפרטי של מנהליו.

למה התכוונה גב’ מטסוסו?

בתדריך שניתן לקומץ כלי תקשורת שנשארו במטה ז’נבה בליל שישי, המועד האחרון לניסוח האמנה, הצהירו יושבי הראש המשותפים, רולנד דרייס ופרשס מטסוסו (Precious Matsoso), כי “רק בשבועיים האחרונים החל סוף סוף המשא ומתן להתקדם”. “ככל שמתקרבים לנקודת הקצה, יש יותר נכונות לזוז”, הכריז דרייס. “עבדנו קשה מאוד ועמוק לתוך הלילה, אבל יש כל כך הרבה נושאים שאנחנו צריכים להסכים עליהם, ולפעמים הם מאוד טכניים או פוליטיים”. “אני חושבת שזה המייל האחרון”, אמרה מטסוסו היקרה (זה השם שלה בתרגום חופשי) באותו מעמד והוסיפה, כי “בריאות אחת” (One Health, קידום הבריאות של בני אדם, בעלי חיים ושימור הסביבה כאחד), גישה לפתוגנים, ענייני קניין רוחני, משאבי אנוש ו”חלוקת תועלת (PABS)”, העסיקו את הנציגים זמן רב מדי. ההתמקדות בנושאים הללו, לדבריה, עיכבה את הנוסח המוסכם. לכן קבע ה-INB לוח זמנים של עבודה המבוסס על תחומים משמעותיים שעדיין לא נדונו בו, אולם צפוי כאמור שהם יסוכמו בשבועיים הנותרים, עד עצרת הבריאות העולמית.

דגש מיוחד יש לשים על המונח PABS שהוזכר בדבריה של מטסוסו. “אפשר לשאול מדוע הענקנו ל-PABS כל כך הרבה תשומת לב”, אמרה, “זאת מפני שכולם אומרים שזה לב האמנה, ואם המכשיר לא עובד, המשמעות היא שפעימות הלב ייפסקו” – דימוי מצמרר לאור ריבוי מקרי המוות מדום לב בשל מדיניות הארגון. ואולי ההצהרה הדרמטית שלה, כי “PABS הוא הלב”, תעורר את שר הבריאות של ישראל מאדישותו ותעודד אותו לעיין לרגע בנוסח האמנה.

בינתיים נעשה זאת אנחנו. למה התכוונה גב’ מטסוסו? הנוסח שממנו שאבנו את המילים המדויקות על כוונתה הוא האחרון שפורסם על ידי WHO, באפריל 2024 (המקור יפורסם באתר הבית של בראשית). מהו אותו לב? בסעיף ההגדרות של האמנה מוגדר PABS בתור מונח, המגדיל את התועלת של המדינות, על ידי שיתוף במידע אודות פתוגנים (וירוסים וחיידקים גורמי מחלות), “החומר הביולוגי בעל הפוטנציאל למגיפה, וכן מידע רצוף הרלוונטי לפיתוח מוצרי בריאות שקשורים למגיפה”.

אלא שבהמשך האמנה ההגדרה שונה. כדי להבין זאת לעומק ניאלץ לנדוד עד סעיף 12 – שם מפורטת הכוונה המפורשת של PABS: “מערכת רב-צדדית לחלוקת הטבות עבור פתוגנים בעלי פוטנציאל למגיפה (PABS System) שהוקמה כדי להבטיח שיתוף מהיר, שיטתי ובזמן קצוב של מידע… עבור, בין היתר, הערכת סיכונים לבריאות הציבור, וכדי לנהל באופן שוויוני ויעיל את מוצרי הבריאות הקשורים למגיפה ולהטבות אחרות, כספיות ולא כספיות, הנובעות משיתוף כזה. מערכת PABS תתואם ותכונס על ידי ארגון הבריאות העולמי”.

אם כך, מהי מערכת PABS, לב אמנת הפנדמיות? זהו מערך המנוהל על ידי ארגון הבריאות העולמי, שיהיה אחראי הן על המידע והן על ניהול המשבר בעת מגיפה, והשלכותיה על המדינות כולן. המילים המפורשות “ניהול הטבות” (Benefit-Sharing) מגלמות בתוכן את הכוח להחליט עבור כל המדינות החברות בארגון – מי יתן ומי יקבל מידע והטבות, וכן מה ולמי תיתן כל מדינה “כספית ולא כספית”, כפי שיוחלט עבורה על ידי הארגון.

למשל, האם יתכן שמדינת ישראל תיאלץ תחת האמנה להעביר לאיראן חמישית מתקציב הבריאות שלה? או שהארגון יכפה על המדינה לשלוח סיוע בסכומי עתק לחות’ים, גם אם אלה ימשיכו במתקפה על ישראל? ואולי המדינה תממן את דרום אפריקה במטרה לסייע לה כספית בניהול ההליכים נגד ישראל בהאג?

התשובה חיובית והיא גם כתובה בסעיף 12, ס”ק 3, במילים מפורשות: “במקרה של מגיפה, תהיה לארגון הבריאות העולמי גישה בזמן אמת ל-20 אחוז (עשרה אחוזים כתרומה ועשרה במחירים נוחים עבור WHO) מייצור מוצרי בריאות בטוחים ויעילים הקשורים למגיפה. גם תרומות כספיות שנתיות ממשתמשי מערכת PABS ינוהלו על ידי WHO, בהתבסס על האופן והתנאים שיוגדרו לפי סעיף 6 במסמך זה”.

תוקף חוקי למחטף פיראטי

כעת נשאלת השאלה, מי בדיוק נתן ל-WHO סמכויות מרחיקות לכת כאלה? מתי ואיך הוא הפך מגוף מייעץ לגוף שלטוני גלובלי? עיון בנוסח של סעיף 3, בהקדמה לאמנת הפנדמיות המעודכנת, מעלה את הדבר הבא: “מתוך הכרה בכך שארגון הבריאות העולמי הוא הסמכות המכוונת והמתאמת בעבודת הבריאות הבינלאומית, לרבות בנושא מניעת מגיפות, מוכנות ותגובה אליהן…” רגע אחד. מישהו מבין קוראינו הנאמנים זוכר מתי מינינו את ארגון הבריאות העולמי להיות “הסמכות המכוונת והמתאמת בעבודת הבריאות הבינלאומית”? לא היו דברים מעולם. שר הבריאות הישראלי אמור לזעוק בראש חוצות, או לפחות ללחוש לאוזנו של ראש הממשלה, כי ארגון הבריאות העולמי מרמה את כולנו, אזרחי הגלובוס, כשהוא לוקח לעצמו סמכויות שמעולם לא קיבל. יותר מכך, הוא קובע בפתח האמנה, כי הן כבר ניתנו לו בעבר וכי באישור אמנת הפנדמיות, האומות כולן מכירות בסמכות זו. המילה “הכרה” (Recognizing במקור) הופכת באחת ובחטף את WHO לארגון בינלאומי בעל סמכויות, קצת כמו האותיות הקטנות שאיש לא טורח לקרוא ב”אישור תנאי השימוש” – והופ, נתת תוקף חוקי למחטף פיראטי לחלוטין. וכשתגלה כי חתמת על הפקעת סמכויותיך הריבוניות לטובת גוף מושחת, שמנוהל על ידי פושע מלחמה, תגלה גם שאין שירות לקוחות ואי-אפשר להתנתק.

נעבור לסעיף 6 של פרק המבוא (לא צריך להיות מורה לאנגלית כדי להבין מה כתוב שם): “ההכרה בכך שהתפשטות מחלות היא איום עולמי עם השלכות חמורות על החיים, הפרנסה, החברות והכלכלות, קוראת לשיתוף פעולה בינלאומי ואזורי רחב ככל האפשר, ולסולידריות עם כל האנשים והמדינות – במיוחד מדינות מתפתחות, מדינות פחות מפותחות ומדינות אי קטנות מתפתחות – כדי להבטיח תגובה בינלאומית יעילה, מתואמת, הולמת, מקיפה ושוויונית, תוך אישור מחדש של עקרון הריבונות, הנתון בידי מדינות שמטפלות בענייני בריאות הציבור”.

אם היה ספק שארגון הבריאות העולמי הוא בסך הכל גוף נחמד, חסר יומרות בכל הנוגע לביטול הריבונות של המדינות, שמטרתו היא עזרה לחלשים ולאומללים ברחבי העולם, צריך לקרוא היטב את המשפט: אישור מחדש של עקרון הריבונות של המדינות (“reaffirming the principle of the sovereignty of states”). פירושה של המילה reaffirming הוא גם “אישור מחדש” וגם “מסגור מחדש”, כלומר – ניסוח מחדש. לטענת המצדדים בארגון הבריאות העולמי הכוונה היא לאשר את ריבונותן של המדינות בענייני בריאות. אז לא, ממש לא ונבהיר: שאלת הריבונות של המדינות אינה מונחת לפתחו של הארגון, לא בענייני בריאות ולא בשום עניין אחר. אם לארגון בינלאומי נתונה סמכות לאשר מחדש ריבונות, נתונה לו בהכרח גם הסמכות לא לאשר מחדש, דהיינו – לקבוע כי למדינה מסוימת, למשל ישראל, אין ריבונות בענייני בריאות הציבור. וזה כתוב שחור על גבי אמנת הפנדמיות.

חשוב להבין, מה זאת אומרת “אישור מחדש של הריבונות”. למה מחדש? אם יש ריבונות, אין צורך לאשר אותה כי קיומה ידוע ותקף, ואם היא עובדה קיימת – מדוע יש צורך באישור מחדש? התשובה פשוטה: אישור מחדש נדרש רק במקום שבו קיים הבדל בין שני מצבים – לפני האישור מחדש ואחריו, אחרת מדובר בפעולה ריקה מתוכן ובלתי נדרשת. לכן תכליתו הוא בהכרח “מסגור מחדש”; יצירת תוכן חדש, שלילת זכויות קיימות ושינוי הגדרה כך שתתאים למסגרת החדשה. מה יהיו השלכותיה של החלטה כזו? ל-WHO פתרונים.

ואם עד כאן לא הצלחנו לשכנע אתכם ואת שר הבריאות, שמדובר בהתערבות הארגון בריבונות המדינות ובשלילתה, לא נותר אלא להפנות את תשומת הלב לטריק המקובל והנפוץ כמעט בכל דבר חקיקה – משמעות מצטברת; פיזור חלקי סמכות לסעיפים שונים, תמימים למראה, שרק צירופם מקפיץ לעין את המשמעות הלא תמימה שלה.

זוכרים את סעיף 3? ובכן, אם ארגון הבריאות הבינלאומי מקבל באמצעות אישור אמנת הפנדמיות “הכרה בכך שהוא הסמכות המכוונת והמתאמת בעבודת הבריאות הבינלאומית”, והוא זה שיהיה בעל הסמכות “לאשר מחדש את עקרון הריבונות של מדינות בטיפול בענייני בריאות הציבור”, כפי שנכתב בסעיף 6 – מתקבל צירוף כפול של הענקת כוח לארגון, שנותן לו סמכות עליונה בענייני בריאות; הוא מקבל סמכות לאשר או להגדיר מחדש את ריבונותה של מדינת ישראל, וגם את הכוח לשלול אותה.

אז מה כתוב באמנה הזו, ששר הבריאות טוען, כי אין בה פגם?

כתוב שבחתימתה על האמנה מדינת ישראל מכירה בכך, שלארגון הבריאות העולמי יש סמכויות לפקח עליה.

כתוב שארגון הבריאות העולמי “יאשר מחדש” את ריבונותה של ישראל.

כתוב שליבה של אמנת הפנדמיות היא מערכת PABS, שתכליתה המוצהרת היא להחליט לאן ינותבו כספי המיסים של אזרחי המדינה ו”מוצרי הבריאות” שלה.

הדרך שבה מדינת ישראל מתנהלת בעניין זה אינה שונה מדרכה בעניינים בוערים אחרים – טיפשות, בורות, רשלנות ואפילו זדון כלפי אזרחיה שלה. מי שיטה אוזנו היטב ישמע את דוד בן גוריון מתהפך בקברו, תוך כדי מלמול: “אום שמום אמרתי לכם, ואתם נותנים לו לנסח למדינת ישראל את הריבונות?”

פנינו למשרד ראש הממשלה וביקשנו לברר את עמדתו של העומד בראשו לכך שהאו”ם באמצעות ארגון הבריאות העולמי, מבקש לאשר מחדש, דהיינו לנסח מחדש, את ריבונותה של מדינת ישראל, ואגב כך מקבל גישה ל-20 אחוז מתקציב הבריאות שלה כדי לנהוג בהם כרצונו, כולל העברה למדינת אויב.

עד למועד סגירת הגיליון לא התקבלה תגובה.