התו הירוק של אבירי הממון

“ESG זאת תרמית”, צייץ אילון מאסק בחשבון הטוויטר שלו לפני כחצי שנה. “המדד נהיה כלי נשק בידי לוחמים חברתיים מזויפים”. מאסק זעם כאשר חברת S&P הסירה את חברת טסלה מרשימת 100 החברות החברתיות ביותר לפי מדד ה–ESG. “הפסיקו את הדירוג השערורייתי המסולף שבו טסלה מקבלת ציון רע ואילו חברות נפט מקבלות ציון טוב. זה משחק של המערכת”, המשיך לצייץ. טסלה היא כידוע החברה שהובילה את בשורת המכוניות החשמליות באמריקה ובעולם, אלה שאמורות בסופו של דבר להפסיק את זיהום האוויר מפליטת מכוניות הבנזין, לעומת חברה כמו אקסון מובייל, חברת נפט מזהמת להחריד שנמצאת, הפלא ופלא, בעשירייה הראשונה של הדירוג. משמעות ההסרה של טסלה מהרשימה היא שקרנות רבות – שמחויבות להשקיע רק בחברות בעלות דירוג גבוה – ייאלצו למכור את אחזקותיהן בטסלה.

הסרת טסלה מהדירוג קרתה ימים ספורים לאחר מתקפה ישירה של מאסק על ממשל ביידן, שבה מאסק צייץ כך: “בעבר הצבעתי לדמוקרטים כי הם היו הטובים. אבל הם הפכו למפלגה של פילוג ושנאה ולכן לא אתמוך בהם יותר ואצביע לרפובליקנים. עכשיו תראו את הטריקים המלוכלכים שלהם”, והוסיף אייקון של פופקורן. ימים ספורים לאחר מכן, כשהפופקורן עדיין חמים וב”צירוף מקרים” אופייני, S&P הסירו את הדירוג של טסלה.

אחד הטרנדים החמים בעולם ההשקעות והסטארטאפים נקרא ESG – ראשי תיבות של “חברה, סביבה ואחריות תאגידית”. המושג כל כך נפוץ שהוא נהיה שם נרדף לקיימות, וגם לאג’נדה של האו”ם שמכילה 17 יעדים בני– קיימא לשמירה על הסביבה ועל ערכי שוויון בעולם. על האג’נדה הזאת חתומות מרבית מדינות העולם, כולל ישראל, ו–ESG זאת הדרך של העולם העסקי להצטרף לחגיגת הקיימות. בישראל צומחת תעשיית טכנולוגיית אקלים (או קליימטק) משגשגת, משקיעי הון הסיכון כבר דוברים את השפה ומתכננים כנסים בנושא ESG וקיימות. אין חברה בעולם שלא מינתה קצין ציות בנושא ESG. היום כמעט שלא תמצאו סטארטאפ שמציג את המוצר שלו לקרן הון–סיכון ואינו מבקש להציג את אסטרטגיית ה–ESG שלו כתנאי לקבלת ההשקעה. תחום ההשקעות ESG צומח בקצב מסחרר. המוצרים השונים תחת המטריה הזאת הגיעו כבר לשווי של 18 מיליארד דולר, והם מייצגים יותר מ–30 טריליון דולר (!) של נכסים תחת ניהול.

נשמע טוב, לא? היתכן שהעולם צועד לאחריות תאגידית אמיתית, לכלכלה מוסרית? לא כל כך מהר.

ESG היא במקור יוזמה משותפת של האו”ם, הפורום הכלכלי העולמי, חברת ההשקעות האימתנית בלאקרוק, וחברות הייעוץ הגדולות. כלומר – מי שמחזיקים במניות של החברות הגדולות בעולם, וחבריהם לארגז החול של ההון–שלטון–טכנולוגיה. הממשל הדמוקרטי של ארצות הברית, כמו רבים מהפוליטיקאים שלנו, הם אורחים קבועים באותו ארגז חול, וכולם מזמרים פזמון דומה: ESG הוא הדרך הטובה ביותר להפחית זיהום, קיפוח וניצול.

אלא שמאז בחירות האמצע בארצות–הברית שבהן, כזכור, זכו הרפובליקנים ברוב בקונגרס, גובר הלחץ כנגד השקעות מסוג ESG. הרפובליקנים, שלא היו שותפים למהלך, מבקשים להילחם בתופעה, ומדינות שונות בארצות הברית שלהן מושלים רפובליקנים כמו פלורידה, קנזס, קנטאקי, לואיזיאנה ומינסוטה הצהירו שבכוונתן להחרים פרוייקטים של מנהלי השקעות לפי פילוסופיית הניהול הזאת.

המשקיעים יכולים לכפות את האידיאולוגיה שלהם על החברה, ועל הדרך למרק חטאי תאגידים. כך למשל חברת Apple, שמשתפת פעולה עם ממשלת סין בדיכוי ההפגנות במדינה והעסיקה מאות אלפי עובדים בתנאים מחפירים, נמצאת בראש דירוג ה–ESG בגלל תמיכתה באג’נדת האקלים

אחד המזוהים עם המלחמה בתופעה הוא רון דה–סנטיס, מושל פלורידה ומי שעשוי לרוץ מול דונלד טראמפ כמועמד הרפובליקני לנשיאות ב–2024. דה–סנטיס העביר באוגוסט חוק כנגד ESG והצהיר כי “כוח תאגידי כופה אג’נדות אידאולוגיות על העם האמריקני על ידי עיוות כללי ההשקעה הפיננסיים”. גם מייק פנס הרפובליקני, סגן הנשיא של טראמפ, הודיע לפני כחצי שנה שהוא מתכוון להאט את טרנד ה–ESG. עד כה כללי התאגידים קבעו שמנכ”לים של חברות ומנהליהן מחויבים בראש ובראשונה להחזרי השקעה לבעלי המניות. לפיכך האסטרטגיה של כל חברה אמורה לפעול לשיפור המוצרים והעסקים כדי לשפר את שורת ההכנסות והכי חשוב – את שורת הרווח. תהליכי ייצור ירוקים שכוללים שרשראות אספקה נקיים וצמצום פליטות זה נשמע מאוד נחמד, אבל זה גם מאוד יקר, במקרים רבים בלתי אפשרי. מנכ”ל עלול למצוא עצמו מפוטר על ידי חברי הדירקטוריון שלו אם יבנה אסטרטגיה ירוקה על חשבון שורת הרווח שתפגע במחיר המניה.

אז איך גורמים למנכ”ל להתחשב בסביבה, בחברה ובאחריות לכדור הארץ בבואו לבנות את האסטרטגיה של החברה ולהעדיף את אלה על פני שורת הרווח? אתם מסוגלים לחשוב על בכיר בחברה שיעדיף להקטין את המכירות או להגדיל את ההוצאות רק כדי שהמפעל יזהם פחות? התשובה, נעוצה ברגולציה ובמשקיעים. אם המשקיעים דורשים את זה במסגרת ההשקעה וגם טורחים וממנים דירקטורים שמוודאים את ציות החברה לכללים הללו, אז למנכ”ל אין ברירה והחברה תאלץ ליישר קו, גם במחיר של פגיעה כלכלית. כך בעצם מתאפשרת שליטה מוחלטת בשוק העולמי – שנמצאת בידיהם של חתולי–השמנת השמנים ביותר.

זה, אגב, בדיוק מה שקרה לאותה אקסון מוביל, חברת הנפט שהוזכרה על ידי אילון מאסק בציוצו ושמדורגת בעשיריה הראשונה של הדירוג. חברת ההשקעות בלאקרוק היא המשקיעה השניה בגודלה עם 6.7% מההון, וביחד עם ואנגארד וסטייט סטריט (שבעצמן מושקעות על ידי בלאקרוק) הן בעלות המניות המשמעותיות בחברת הנפט. לאורך שנים הועברה ביקורת על אקסון מוביל שאינה משקיעה מספיק באנרגיות מתפתחות. במאי 2021 ביצעה בלאקרוק השתלטות על הדירקטוריון ומינתה שלושה דירקטורים משלה. מאז ESG הפך להיות מוטיב מרכזי בדיוני הדירקטוריון ובאסטרטגיית החברה. השפעה דומה היתה לבלאקרוק על חברות הנפט של ושברון. החברות הפחיתו משמעותית את חיפוש הגז והנפט בשנים האחרונות והיו נתונות לביקורת רבה. במקביל, מחירי האנרגיה האמירו בעקבות מלחמת רוסיה ואוקראינה והחברות גרפו לקופתן רווחים אסטרונומיים.

אפשר לשפשף את העיניים; חברות נפט החליטו להפסיק השקעות בחיפושי נפט וגז ולהתמקד בפיתוח אנרגיה מתחדשת? ממש אחרית הימים. חברות תעופה ומלונות מפרסמים את פליטות הפחמן שלהם כאחד הפרמטרים במהלך חיפוש הזמנת נסיעה; חברות רכב מחליפות את כל המודלים של הרכבים החדשים לרכבים חשמליים ומפרסמות מדד ירוק כחלק מהפרמטרים של הרכב. וכל זה קורה גם במחיר של אובדן הכנסות, הגדלת הוצאות, או פתיחת השוק ליותר תחרות והכי מדהים – בעידוד של המשקיעים ובעלי ההון, שלהם יש מה להפסיד מהעניין.

אז כיצד קרם ה–ESG עור וגידים והפך למלך החדש? בשנת 2020 ישבו הפורום הכלכלי העולמי וכל הגורמים הרלוונטיים ביחד עם ארבע חברות הייעוץ הגדולות – דלויט, EY, PWC ו–KPMG, והגדירו מדדי אקלים לחברות. הישיבה הזאת כמובן התקיימה בזום כדי לחסוך עלויות טיסה והשתתפו בה פעילים חברתיים ונציגים של הציבור (סתם, נראה לכם?). הם קראו לזה ESG Score. מדובר ב–32 קריטריונים הסובבים סביב שלושה נושאים מרכזיים – סביבה (Environment), חברה (Social) ואחריות תאגידית (Governance). כל חברה נדרשת לספק מידע לחברות דירוג ועל בסיס הקריטריונים הללו כל חברה מקבלת ציון. החברה זכאית להיכנס למדד ESG של חברת השקעות מובילה כמו בלאקרוק או S&P רק אם היא מקבלת ציון גבוה. חלק מהציונים ניתנים על תוכניות אסטרטגיות לעמידה ביעדים, ולא בהכרח על עמידה בהן בעבר. והרגולטור, בארה”ב ואפילו בישראל, מתכנן להצטרף לחגיגה ולחייב חברות למסור את המידע הנאסף לרשויות.

המשקיע האקטיביסט Blue Bell Capital קורא למנכ”ל בלאקרוק להתפטר ולבלאקרוק לשנות כיוון, משום שה–ESG הוא לדבריו הסחת דעת ופוליטיזציה של המערכת הכלכלית. הוא טען כי בלאקרוק היא חברה צבועה, שכן רבות מהשקעותיה הן בחברות מזהמות כמו למשל בענקית החציבה Glencore שהגדילה את הפקת הפחם

אחת הטענות הבולטות כנגד השיטה היא שחברות גדולות למדו את העניין (חלקן, כאמור, היו שותפות בקביעת הקריטריונים) וכעת הן מבצעות מה שנקרא GreenWashing, כלומר הכנת דוח מרשים ומעוצב המבוסס על נתונים שנלקטו בקטיף דובדבנים, ליקוט סלקטיבי של עובדות, וכך הן מצליחות לקבל ציון ESG גבוה ומלבינות את פעילותן המזהמת. לדוגמה, חברת נפט שמקיימת פעילות קטנה בפיתוח אנרגיות מתחדשות או תרומה לקהילה תוכל לקבל ציון גבוה. בנוסף, חברות קטנות שאין להם תקציב וכוח אדם לניהול המידע והפקת דוח איכותי, מקבלות דירוג נמוך יותר בגין אי שיתוף מידע. כלומר, לא מפתיע שמדובר בדירוג לעשירים בלבד.

חשוב לציין שכל חברה נדרשת לבצע ביקורת על שרשרת האספקה שלה – כלומר כל מי שמספק לה סחורה או שירותים, אחראי על חומרי הגלם שלה או על שיווק מוצריה. כל אלה נדרשים אף הם לעמוד בכללי ה–ESG. וכך נוצרת תלות של כל החברות בחברות האחרות.

ומה המשמעות של כל זה? המשמעות היא פוליטיזציה של הדירוג. המשקיעים יכולים לכפות את האידיאולוגיה שלהם על החברה, ועל הדרך למרק חטאי תאגידים. כך למשל חברת Apple, שמשתפת פעולה עם ממשלת סין בדיכוי ההפגנות במדינה והעסיקה מאות אלפי עובדים בתנאים מחפירים, נמצאת בראש דירוג ה–ESG בגלל תמיכתה באג’נדת האקלים.

מי ששינה את כללי המשחק ודחף את האג’נדה של ESG קדימה היה אחד האנשים החזקים במשק העולמי, לארי פינק מנכ”ל בלאקרוק. חברות כמו בלאקרוק וואנגרד ניהלו עד לא מזמן 17 טריליון דולר של נכסים והחזיקו מניות משמעותיות בכל התאגידים בעולם, בכל התעשיות, כולל בחברות השקעה אחרות שהן גם מחזיקות במניות בחברות אחרות. אם לדוגמה חשבתם שקוקה קולה ופפסיקו הן חברות מתחרות אז קצת טעיתם, כי בלאקרוק וואנגארד מחזיקות במניות של שתיהן. לארי פינק החליט ש–ESG היא האסטרטגיה של בלאקרוק והחל להעביר את דוקטרינת האקלים כחלק מהתרבות הארגונית שלו. לחברה שבבעלותו יש השפעה ניכרת על הממשל האמריקני – עוזרו של פינק הפך להיות יועץ בכיר לקמילה האריס, ואחראי ההשקעות החברתיות הפך להיות מס’ 2 במשרד האוצר.

אבל בחודש האחרון נוצרו סדקים ראשונים באסטרטגיית ההשקעות של בלאקרוק. המשקיע האקטיביסט Blue Bell Capital קורא למנכ”ל בלאקרוק להתפטר ולבלאקרוק לשנות כיוון, משום שה–ESG הוא לדבריו הסחת דעת ופוליטיזציה של המערכת הכלכלית. הוא טען כי בלאקרוק היא חברה צבועה, שכן רבות מהשקעותיה הן בחברות מזהמות כמו למשל בענקית החציבה Glencore שהגדילה את הפקת הפחם. הוא גם הזכיר את סירובה של בלאקרוק להצטרף לקמפיין כנגד חברת הכימיקלים Solvay הבלגית המזהמת את הים התיכון.

ודוגמה ממקום אחר, קרוב יותר. לאחר השבעת הממשלה בישראל הודיעה קרן העושר הנורווגית שהיא תפסיק לעבוד עם המערכת הבנקאית בישראל, כמחאה על ההתנחלויות ובעקבות פתיחת החקירה נגד פעילות ישראל באיו”ש בבית הדין הבינלאומי בהאג. יאיר לפיד האשים את הממשלה החדשה בראשות בנימין נתניהו בהתפתחות הזו, אבל האמת היא שקרן העושר הנורווגית סובלת מאד מאסטרטגיית השקעות ה–ESG שלה, והיא הפסידה 174 מיליארד דולר במחצית הראשונה של 2022. היא אחת הקרנות הגדולות בעולם, שמנהלת 1.3 טריליון דולר והיא אחת הגדולות בעולם. היא הוקמה ב–1990 כדי להשקיע את עודפי ההכנסות של מגזר הנפט הנורווגי. במשך שנים השקיעה בחיפושי נפט ברחבי העולם, אך החל מ–2019 החליטה להפסיק השקעות בתחום זה, ואת התוצאות רואים בשטח. הפסקת ההשקעות בישראל היא אמנם לכאורה פוליטית, אך כפי שניתן לראות הרקע מורכב יותר, ולמעשה מדובר בגרינוושינג אדיר מימדים: גורפים הון אדיר מהפקת נפט מזהם, מלבינים אותו בעזרת הצהרות פוליטיות חסרות משמעות.

בחודש מאי האחרון הושעה הבנקאי הבכיר של HSBC, סטיוארט קירק, הממונה על אחריות ההשקעות של הבנק, בעקבות הבעת דעתו במהלך כנס של ה–Financial Times שהבנק צריך לחדול מלהשקיע לפי אסטרטגיית ה–ESG. קירק טען שהבנק עבר להשקיע את רוב מרצו בניתוח פרמטרים לא כלכליים אלא סיבתיים במהלך ביצוע השקעות. הוא קרא להם להפסיק, לא בגלל שאין לדעתו משבר אקלים, אלא מכיוון שהחזר התשואות של הבנק אינו קשור לסיכונים הסביבתיים. לטענתו ההשפעות, אם יקרו, יהיו ארוכות טווח מעבר ל–20 שנה והבנק בכלל לא מתמחר אותן, והפרדוקס: ככל שמדברים על משבר האקלים שוק המניות רק עולה. כאמור, קירק הושעה בגין הבעת דעתו זו. אין מקום לפלורליזם בעידן ה–ESG.

ההשפעה של ה–ESG על העולם היא משמעותית ביותר. מצד אחד אין ספק שתאגידים מזהמים הן מקור הבעיות הסביבתיות הגדולות ביותר בעולם, ותמריצים חיוביים ושליליים יכולים לסייע בהפחתת זיהום זה. אבל כנראה שהקריטריונים מיטיבים דווקא עם כמה מהמזהמים הגדולים ביותר, ופוגעים בחברות קטנות שלא יכולות לעמוד בדרישות הרגולציה – או בחברות שלא מתואמות עם הפוליטיקה של מכתיבי המהלך. בנוסף, ההשפעה על שוק האנרגיה ושוק המזון עלולה להיות הרסנית, ואנחנו כבר רואים את זה במקומות שונים בעולם. באירופה כיבו את מקורות האנרגיה הגרעיניים ואלה שבאים מדלקים פוסיליים, במטרה לעבור לאנרגיית רוח ושמש. אך אנרגיות אלה אינן בשלות מספיק כדי לעמוד בהספקים. המלחמה באוקראינה גרמה לעלייה משמעותית במחירי האנרגיה ולא הותירה ברירה לאירופה, זו נדרשה לחזור לשריפה של פחם כדי להתחמם בחורף. דוגמה נוספת היא המאבק של הממסד כנגד חקלאים בהולנד, יצואנית המזון השנייה בעולם. מחייבים אותם להקטין את שטחי המרעה והדיג, מקציבים את כמות הבקר, ואוסרים על שימוש בדשנים כימיים. מחילים במקומו שימוש בדשנים אורגניים היעילים הרבה פחות. התוצאה היא פגיעה אנושה בענף החקלאות והפגנות ענק ברחבי הולנד שהתפשטה למחאת חקלאים כלל עולמית. לעומת זאת חברה כמו מונסנטו, שאחראית להפצת זרעים מהונדסים שמאיימים להפוך אחוזים ניכרים מאדמת הפלנטה לעקרים, זוכה לדירוג חיובי.

הבנקאי הבכיר של HSBC, סטיוארט קירק קרא להפסיק במהלך, לא בגלל שאין לדעתו משבר אקלים, אלא מכיוון שהחזר התשואות של הבנק אינו קשור לסיכונים הסביבתיים

דוגמה בולטת נוספת היא סרי–לנקה, שם בלאקרוק היתה מעורבת באמצעות מתן חוב למדינה. הממשל המושחת יישר קו עם אידיאולוגיית ה–ESG, וחוקק חוקי אקלים שגרמו לחקלאים לעבור לדשנים אורגניים, לכאורה פחות מזהמים. סרי–לנקה היא מדינה ש–70% מהתוצר הוא חקלאי וענף החקלאות קרס בתוך חצי שנה. למדינה היה ציון ESG של 98, מהגבוהים בעולם, אך היא פשטה את הרגל בתוך חצי שנה, והשלטון המושחת הופל.

בישראל מקדמים את האג’נדה ביתר שאת. אבל בפועל, פינוי מפעלי המפרץ המפיקים נפט לתעשיית הפלסטיק, נדחה בעשור. אסדת הגז נבנתה כ–10 ק”מ מהחוף. מפעלים מזהמים בכל המדינה ממשיכים לזהם ללא ללא תגובה וללא תשלום של הבעלים הטייקונים בעבור השימוש במשאבי הטבע.

כולנו כמובן בעד אנרגיה ירוקה והפחתה בזיהום האוויר. אבל ה–ESG נכפה עלינו על ידי תאגידים מזהמים ובעלי המניות שלהם, אותם אנשים שטסים לפורום הכלכלי העולמי בדאבוס במטוסיהם הפרטיים המזהמים. אלה שהשתתפו בכנס האקלים האחרון בשארם א–שייח’, שנותנת החסות המרכזית שלו היתה קוקה קולה המזהמת. מדובר בפוליטיזציה של הכלכלה ובכפיית אידיאולוגיות נוקשות ולעתים רבות מנותקות מהמציאות. ובעיקר – זהו ניצול ציני של הדאגה הציבורית מפני זיהום הסביבה, כיסוי ירוק דקיק להמשך העסקים כרגיל. כבר בחיתוליה ברור שאידיאולוגיית ה–ESG לא תפתור את הבעיה, אלא תסב נזק רב לשוק האנרגיה והמזון העולמי – על חשבון האנשים הנזקקים ביותר, במדינות העניות ביותר בעולם.