משרד הבריאות שיקר לבג”צ

לא מעט מאירועי השנים האחרונות גרמו נזקים עמוקים למרקם החברתי והאנושי בישראל (ובעולם כולו), ואחד הקשים שבהם הוא ההתפכחות הכואבת והגילוי שמי שהופקדו לשמור על בריאותנו הפקירו אותה לחלוטין, שיקרו לנו ביודעין ופגעו בחייהם ובבריאותם של אין-ספור אזרחים.

הכתבה הזו מגוללת סיפור אחד – איך משרד הבריאות התרשל באופן פושע בניטור תופעות הלוואי של התכשיר הנסיוני  של פייזר; איך רק עתירה של ועדת החקירה האזרחית לבג”צ אילצה אותו, בשל חשש מתביעות משפטיות, להתחיל לאסוף נתונים; איך מתוך הנתונים הללו (שעדיין היו מוגבלים בהיקפם ושיקפו אחוז מזערי של האוכלוסייה) התברר למשרד הבריאות שתופעות הלוואי אכן קשות ומתמשכות; איך בחר משרד הבריאות להסתיר את העובדה הזאת לא רק מהציבור אלא גם מאנשיו בוועדת החיסונים; איך אלה אישרו את הזרקת התכשיר לתינוקות מבלי שידעו כי התכשיר מסוכן אפילו עבור מבוגרים חסונים; ואיך לבסוף פרסם המשרד את הנתונים שבידיו, באופן מעוות ומוטה כדי להמשיך ולטעון, עד עצם הרגע הזה, שהתכשיר הניסויי של “פייזר” בטוח לשימוש.

זה רק סיפור אחד מתוך רבים, אבל הוא לבדו מספיק כדי לדרוש הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת ההתנהלות הממשלתית במהלך השנתיים וחצי שחלפו. למה ממלכתית? כי ברור שמשרד הבריאות, על שריו המתחלפים, לא פעל במנותק מראשי השלטון.  יש לדרוש נקיטת צעדים משפטיים כנגד כל מי שמעלו בצורה חמורה בתפקידם וסיכנו ברשלנות וביודעין את בריאות הציבור.

נחזור לרגע אל הימים שבהם הכריז ראש הממשלה נתניהו על ההסכם ההיסטורי עם חברת “פייזר”, הסכם שיהפוך את ישראל, כדברי מנכ”ל התאגיד אלברט בורלא ל”מעבדת הניסוי של העולם”. התכשיר שפייזר שיווקה (אך לא פיתחה), כידוע, מבוסס על טכנולוגיית Mrna חדשה שמעולם לא נוסתה על בני אדם בהיקף משמעותי.

בקהילה המדעית רפואית מקובל וברור שכשמכניסים תרופה חדשה לשימוש – גם כזו שעברה את כל האישורים, וקל וחומר כשמדובר בתכשיר ניסיוני חדש – יש להפעיל מערכת דיווח יעילה למעקב וניטור של תופעות לוואי. זו הדרך היחידה לדעת האם התרופה בטוחה לשימוש.

והנה, למרות שישראל היתה המעבדה של העולם וההצלחה או הכישלון כאן ישליכו על מיליארדי אנשים, הפלא ופלא, משרד הבריאות של אומת ההייטק לא מצא לנכון לספק אמצעי מעקב אמיתי אחר תופעות לוואי. תחת זאת הוא העלה טופס מקוון אנונימי, שלא מאפשר לרשום שם, כתובת, טלפון או מייל (ולכן אין דרך לוודא ולעקוב). טופס שאין בו אופציה  לכתוב “מוות”, ושלא מוצג בשום מאגר שקוף אלא פשוט נבלע לעד אי-שם בכונן הקשיח של מחשבי המשרד.

במשך כל אותה עת שבו והכריזו דוברי המשרד וקברניטיו כי התכשיר בטוח לחלוטין ואין לו שום תופעות לוואי מדאיגות. לשם השוואה, בארצות הברית קיימת מזה שנים מערכת ניטור ארצית לדיווח על תופעות לוואי של טיפולים רפואיים, בשם VAERS. נכון לחודש ספטמבר 2021 דווחו במערכת האמריקאית הפתוחה לציבור 16,310 מקרי תמותה כתוצאה מהתכשיר. באותה עת במשרד הבריאות הישראלי לא מופיע ולו מקרה תמותה אחד.

הנתונים של משרד הבריאות מבוססים, אנחנו יכולים רק לנחש, על איזשהו ניתוח יצירתי של הטופס האנונימי חסר התועלת.

התוצאות שפורסמו במערכת האמריקאית, הבהירו כי תופעות הלוואי לתכשיר גרועות לא פחות מהמחלה שאותה הוא נועד למנוע. זה גרם  ל-23 מדינות בארה”ב לבטל כל סממן של כפייה ולאסור בחוק אכיפת מסיכות או תעודת התחסנות מכל סוג שהוא. ובינתיים אצלנו, עסקים נמשכו כרגיל.

אבל כל מי שלא אטם את חושיו יכול היה להבחין שהאמת שונה לחלוטין. ממש כמו במשטרים אפלים, רופאים ואחיות מודאגים דיווחו בסתר ובעילום שם לפעילים חברתיים שונים, ובכלל זה לוועדת החקירה האזרחית (שבה חברות מו”לית בראשית עו”ד אירית ינקוביץ ועו”ד רותם בראון) על תופעות חמורות ומדאיגות שהולכות ומתרבות: שבץ מוחי, הפרעות מחזור ופריון קשות בקרב נשים, שיתוק חלקי או מלא, מחלות לב ודום לב וכשל מערכות קטלני. לימור פרירא מוועדת החקירה האזרחית העלתה לרשת טופס דיווח מקוון ופרטני, ואספה עדויות על אלפי תופעות קשות (שמשקפות בין 1-3% מהאוכלוסיה), כולל מוות, וצילמה בווידיאו רבות מהן. בהערכה זהירה, 5700 תופעות הלוואי שדווחו לועדת החקירה האזרחית, משקפות כ-5% מהאוכלוסיה, פירוש הדבר הוא שישנם כיום בישראל יותר מ-100,000 איש שנפגעו מתופעות הלוואי.

לאור כל זאת, ולנוכח העובדה שמשרד הבריאות לא הפגין שמץ של דאגה או כוונה לבדוק ברצינות את תופעות הלוואי של התכשיר שהוא מקדם בכל כוחו השלטוני והכלכלי, הגישה ועדת החקירה האזרחית בסוף אפריל 2021 את דו”ח החקירה המפורט שלה ליועץ המשפטי לממשלה. מהיועץ לא התקבלה כל תגובה, דבר לא השתנה, אנשים המשיכו לחלות ולמות ועדיין לא היתה מערכת דיווח ומעקב פרט ליוזמות פרטיות כגון זו של לימור פרירא.

מכיוון שכך, בנובמבר 2021 פנתה ועדת החקירה האזרחית בעתירה לבג”צ לשם בדיקת התנהלותו של משרד הבריאות וכדי להורות על הקמת ועדת חקירה ממלכתית (בג”צ 8191/21).

במסגרת העתירה אף נטען, כי ב-30.9.21 העלה משרד הבריאות, לא ברור אם בכוונה או בטעות, פוסט שקרא לפתע לציבור לדווח על תופעות הלוואי לתכשיר. בתוך שעות ספורות הופיעו שם כ-25,000 עדויות שונות על תופעות לוואי, ביניהן חמורות מאוד כולל מוות.  כלומר: סוף כל סוף היה בידי משרד הבריאות חומר יקר ערך, רבבות עדויות עם שם ויכולת לניטור. אלא שכעבור שעות ספורות התגובות הללו נמחקו כלעומת שנכתבו, ונעלמו. צילומי מסך של אלפי תגובות שמורים במערכת. שופטי הבג”צ ביקשו את תגובת משרד הבריאות לעתירה וזו הוגשה ב-19.1.22.

מסתבר שתגובת משרד הבריאות לעתירה של ועדת החקירה האזרחית היתה רחוקה מהמציאות ומהאמת. על הטענה כי תופעת הלוואי “מוות” אינה מופיעה בדוחות משרד הבריאות הושב כי על פי הנתונים שבידיהם, אין כל  קשר בין החיסון לבין מקרה תמותה כלשהו. על הטענה כי טופס הדיווח אינו מאפשר מעקב בהעדר יכולת למילוי פרטים אישיים, הושב כי הטופס תוקן ביום 9.12.21 (כלומר 11 ימים לאחר שהוגשה העתירה). בכל הנוגע לאירוע מיום 30.9.21 שבמסגרתו משרד הבריאות מחק אלפי תגובות הנוגעות לתופעות הלוואי הושב כי “משרד הבריאות אינו מכיר את האירוע”.

התגובה הזו נתמכה בתצהיר של פרופ’ אמיליה אניס, מנהלת האגף לאפידמיולוגיה במשרד הבריאות.

ומה פסק הבג”צ מפי השופט אלכס שטיין (אותו שופט עליו דיווחנו כאן בעבר כמי שפסק  כי אין סיבה אפילו לבקש את עמדת משרד הבריאות בתביעה שנועדה למנוע הזרקת תכשיר פייזר לקטינים)?

השופט פסק כי כאשר עומדות בפניו חוות דעת של משרד הבריאות וחוות דעת אותן כינה “פרטיות”, אין לו שום סמכות אלא לדחות את חוות הדעת הפרטיות ולקבל את חוות הדעת של מומחי משרד הבריאות. לבסוף קבע השופט שטיין נחרצות כי העתירה היתה “עתירת סרק מובהקת”.

היום אנו יודעים שאפילו לקברניטי משרד הבריאות היה ברור שזו אינה עתירת סרק, ושלמעשה הם חשופים “מדיקו-לגלית”, כלומר  הם עומדים בפני סכנה משפטית ממשית. עובדה; במקביל להגשת התגובה לבג”צ לעתירת וועדת החקירה האזרחית, בכירי משרד הבריאות יישמו מערכת דיווח חדשה, לא אנונימית שמאפשרת פירוט נרחב של תופעות הלוואי, כולל מוות. זו עדיין מערכת מאוד לא יעילה, והנתונים שלה משקפים, במקרה האופטימי, רק 15% מהאוכלוסיה (היא ניזונה רק מנתונים שהגיעו מקופת חולים מאוחדת הקטנה, ולא מ”כללית” או “מכבי”) ועדיין הנתונים מבהילים במידה כזו שאנשי המשרד החלו לבדוק, כאמור, את המשמעויות המשפטיות של הצהרותיהם. ועכשיו מתחילות להגיע גם עדויות לכך שבכירים במשרד הבריאות ממש נלחצים מהענין; 

השבוע פרסמו ד”ר יפה שיר רז (“זמן אמת“) ופרופ’ רצף לוי בראיון לערוץ טלוויזיה בריטי דברים שאמר פרופ’ מתי ברקוביץ, ראש צוות המחקר של משרד הבריאות לחיסון הקורונה, בדיון זום פנימי עם בכירי המשרד. שימו לב היטב:

 “…כאן נצטרך לחשוב באמת מדיקו-לגלית. למה מדיקו-לגלית? כי לא מעט תופעות שהיו אמרנו: ‘אוקי זה קיים, ויש דיווח, אבל בכל זאת תתחסנו’. זאת אומרת, צריך לחשוב איך כותבים את זה ואיך מציגים את זה בצורה נכונה. ולא שיהיו אחרי תביעות משפטיות: ‘רגע רגע רגע, אתם אמרתם שהכל יחלוף ואפשר להתחסן. והנה עכשיו תראו מה קרה לי. התופעה נמשכת’. גם האספקט המדיקו-לגלי, לפני שאנחנו רצים הלאה, אמיליה צריך לחשוב עליו לפני שרצים הלאה”.

הממצאים הללו הוצגו בתחילת יוני בדיון בפני אנשי המשרד, כולל פרופ’ אמיליה אניס, ראש המחלקה האפידמיולוגית, זו שכזכור חתומה על התצהיר שהוגש לבג”צ וטען כי משרד הבריאות מנטר את תופעות הלוואי וכי אין בהן תמותה. הדיון הזה, שבו מבקשים בכיריו לבדוק עד כמה אנשי המשרד חשופים מבחינה משפטית לאור העובדה שהיו בידיהם נתונים מובהקים שמצביעים על תופעות לוואי חמורות, התקיים כאמור בחודש יוני השנה.

אז מה קרה בעקבות הווידוי המפתיע של פרופ מתי ברקוביץ’ באוזניי עמיתיו? האם מיהרו ראשי המשרד להודיע לציבור כי מתברר שהתכשיר אינו בטוח כלל וכלל וכי הולכות ונחשפות תופעות לוואי חמורות? ממש לא. חמור מזה: אפילו בתוך משרד הבריאות הדברים נשמרו בסוד, ולא נמסרו לחברי ועדת החיסון שהמליצו להתחיל בחיסון תינוקות, מבלי שידעו שהתכשיר פוגע קשות גם במבוגרים.

למרבה המזל הציבור לא הזדקק לפסיקת בג”צ כדי לאבד אמון לחלוטין. קמפיין חיסון התינוקות נחל כישלון חרוץ, ההורים הצביעו ברגליים. בנוסף, נכון להיום, 96% מאזרחי ישראל לא הזריקו את המנה הרביעית של פייזר.

ומשרד הבריאות? הוא ממשיך להתקיים ביקום מקביל משלו, מסיבות שיובהרו אולי ביום שבו יפורסמו במלואם ההסכמים המושחרים עם פייזר. רק חודשיים אחרי קיומו של הדיון הזה פירסם המשרד, כביכול, את נתוני המערכת החדשה, אבל בחר לעוות אותם כך שימשיכו לשרת את השקר הבוטה והמסוכן שלפיו התכשיר בטוח לחלוטין ואין לו כל תוצאות לוואי משמעותיות. כך למשל, בחר המשרד להעמיד את נתוני הדיווח מהמערכת החדשה (שנשענים כאמור על 15% מהאוכלוסייה לכל היותר, ורק על החודשים הספורים שבהם בכלל קיימת המערכת הזו) כנגד מיליוני החיסונים שניתנו מאז תחילת הניסוי, ולטעון שמדובר באחוזים אפסיים.

העובדה שמשרד הבריאות משקר לנו אינה חדשה. היא נחשפה כבר בתחילת המבצע כאשר פרסומי המשרד הציגו חותמת אישור רשמית של ה-FDA וטענו שהתכשיר מאושר כאשר בפועל מדובר בשקר בוטה (אשר גם הוא נחשף בעקבות עתירה לבג”צ שהגישה ועדת החקירה האזרחית (בג”צ 2022/21). מדובר למעשה בעבירה פלילית, שכן לא היה ועדיין אין אישור כזה. אבל לשקר ביודעין לבית הדין הגבוה לצדק, זו כבר עליית מדרגה שמצדיקה הפעלת אמצעים משפטיים אישיים באשמת עדות שקר וסיכון הציבור.

עד שזה יקרה, גם למערכת המשפטית שלנו זהו זמן ראוי לחשבון נפש. לאור הגילויים שלנו כאן, מתברר באופן שאינו ניתן להבנה בדרך אחרת שהכלל הנוהג בבג”צ ועל פיו מומחי משרד הבריאות עדיפים על מומחים אחרים מהמגזר הפרטי, הוא כלל מסוכן, ושאסור בשום פנים ואופן להסתמך רק על הצהרות של משרד הבריאות. אחרי הכל, מדובר בחיי אדם.