בשעה שישראל נמצאת בעיצומה של המלחמה הקשה ביותר בתולדותיה, שיחרר משרד האוצר בתחילת החודש שעבר בלון ניסוי לאוויר בדמות יוזמה הזויה – להיפטר מהשטר של 200 שקל. גם ראש הממשלה נדרש באופן אישי לסוגיה והורה למשרד האוצר ולבנק ישראל לקדם את ביטולו. ועל מה קמה המהומה? רשויות המס מעריכות שהכלכלה השחורה, הלוא היא שוק העלמות המס בישראל, מגיעה להכנסות לא מדווחות של 20 אחוז מהתוצר הישראלי, והמדינה מפסידה עשרות מיליארדי שקלים; ההון השחור נאמד ב-200 מיליארד שקל, רובו במזומן, ולשיטתם המיסוי שלו יכול להניב כ-40 מיליארד שקל בשנה.

ישראל היא המדינה השניה בעולם ברמת יוקר המחיה אחרי שוויץ. נטל המס כבד בעיקר על מעמד הביניים והרבה פחות על השכבות החלשות, שבהן רב השימוש במזומן. תופעת העלמות המס נפוצה בעיקר במקצועות החופשיים – טיפים, שיפוצים, מוניות, שיעורים פרטיים, חשבונות פיקטיביים, חשמלאים, אינסטלטורים, משכירי דירות ועוד. אולם בין השנים 2019 ו-2023 צמח שוק המזומן בישראל מ-86 מיליארד שקל ל-123 מיליארד שקל – גידול של 42 אחוז – דווקא בשל הדפסת הכסף הגדולה בתקופת הקורונה, כאשר הציבור חיפש מענה למגבלות התנועה ולצמצום הפעילות העסקית.

לטענת משרד האוצר מתוך 800 מיליון שטרות שהודפסו, למעלה ממחציתם היו של 200 שקל, ורק עשרה אחוזים מהם נמצאים כעת בכספות הבנקים; כ-80 אחוז מהכסף המזומן בשוק השחור נמצא בשטרות של 200 שקל, וביטולם יכול לאלץ את המחזיקים בהם להחליף או להפקיד אותם בבנקים. נראה שכעת, כשהוצאות המלחמה מרקיעות שחקים, נדרשים מקורות הכנסה חדשים למדינה כמו גם גיוס היצירתיות במוחם הקודח של פקידי המס. ובתזמון מושלם, לכאורה לגמרי במקרה, עלתה היוזמה להעלמת השטרות הללו.

משרד האוצר מצהיר כי הוא מנהל מלחמת חורמה בהון השחור ולאחרונה אף נכנסו לתוקף שורת חוקים, כמו “חוק המזומן” החדש שלפיו אין לבצע עסקאות מעל 6,000 שקל במזומן, או “חוק החשבוניות” הקובע כי אין לבצע עסקה מעל 25 אלף שקל ללא אישור מראש של רשויות המס. המשרד רוצה שליטה וריכוזיות על כל פעולה, והסביבה העסקית בישראל הופכת קשוחה יותר ויותר. אל משרד האוצר מצטרף בנק ישראל שמגדיל את הפיקוח על פעילות הלקוחות בבנקים המסחריים, ופועל ביתר שאת להבשלת הטכנולוגיה ושיתופי הפעולה לקראת הנפקת מטבע דיגיטלי מרכזי – השקל הדיגיטלי.

האמת שזה נשמע סיפור טוב לשעת לילה מאוחרת. ברור שכולנו, האזרחים שומרי החוק שמיסיהם מופקדים היישר לחשבון הבנק של המדינה, לא מרוצים מאלה שמעלימים מס. שהרי אם רק היו משלמים את חובם הנטל עלינו היה יורד. וכן, כולנו רוצים שהמדינה תפעל נגד העבריינים הללו. מה אנחנו פראיירים?

ואולם, כאשר יורדים לפרטים מתגלה תמונה שונה. מעט פרופורציות: תקציב המדינה עומד על 590 מיליארד שקל, מתוכם 158 מיליארד מושקע בתשלום חובות המדינה (מעל טריליון שקל). סעיף השכר לעובדי המדינה, שהיא המעסיק הגדול במשק, עומד על 120 מיליארד שקל; סעיף הרכש והקניות על 130 מיליארד; והיתרה – 235 מיליארד עבור “תמיכות והעברות” (נשמע כמו מכבסת מילים לקומבינה). איפשהו שם בפנים מסתתרות גם הפנסיות התקציביות בסך עשרות מיליארדים. תוספת של 40 מיליארד שקל, אם כך, על ידי גביית מס מהשוק השחור, נראית כמו טיפה בים בהשוואה למספרים האלה.

האזרחים מייצרים, המדינה מבזבזת

אבל רגע, כיצד מגיעים תשלומי הריבית על חובות המדינה לסכומים של 158 מיליארד שקל? ובכן, חובות המדינה נובעות מגירעון מצטבר, כלומר כאשר ההוצאות גבוהות מן ההכנסות. על מנת לממן את הפער נדרש בנק ישראל ללוות כספים מחו”ל או מהציבור באמצעות אג”ח, ועל כספים אלה מצטברת ריבית. נוסף על כך, כאשר מתרחש משבר ענק כמו לדוגמה סגירת המשק בקורונה, נדרשת ישראל להגדיל את החוב שלה. כך גדל החוב מ-700 מיליארד שקל לטריליון שכן הסגרים, המסכות, הבדיקות, החיסונים והתו הירוק המיותרים הביאו לאינפלציה, ומכיוון שכל מדינות העולם נקטו במדיניות דומה האינפלציה היתה גלובלית.

תמיכה בתקשורת בריאה

תמיכה חודשית בכל סכום תאפשר לנו להמשיך לייצר עבורך תוכן איכותי, אחראי, אמין ויצירתי

כדי להילחם במחירים המאמירים בנק ישראל נוקט במדיניות של העלאת ריבית, וכך מדינת ישראל נדרשת לשלם יותר ריבית על החוב שלה. וכאשר המדינה נכנסת למלחמה יקרה ביותר, שחצתה בשלב זה את רף חצי הטריליון, האינפלציה והחזרי הריבית צפויים לעלות אף יותר. את חוסר היציבות מנצלות חברות דירוג האשראי שמורידות את דירוג האשראי של ישראל וכך התשלום על חובות חדשים אף יקר יותר. גביית מיסים מוגברת הודות ל”מלחמה בהון השחור” לא תצליח לכסות אפילו את ההפרש של התייקרות הריבית בתקציב המדינה. ולאחר שהיא תשלם את הריבית לא יישאר כסף בקופתה, כי כל הממון הנותר יזרום לתאגידי ענק ולטייקונים, שמבצעים פרויקטים ומיזמים שונים ומשונים עבור המדינה. כלומר, הגירעון נובע מניהול כושל של כספי הציבור, ממשברים המנוהלים באופן בזבזני, בגלל ממשלה מנופחת שמעסיקה יותר מדי עובדים במשרדים שאינם נדרשים, מאליטה שמוצצת את הקופה בתשלומי פנסיה תקציבית, או פרויקטים מושחתים שמבוצעים על ידי תאגידי ענק ובכך הם למעשה נהנים מכספי המיסים שלנו. אגב, בתקופת הקורונה חל מעבר ההון הגבוה ביותר בהיסטוריה של ישראל ממעמד הביניים לעשירון העליון. כי כאשר סוגרים את המשק העסקים הקטנים נפגעים ואילו תאגידי הענק והמשקיעים מתעשרים עוד יותר. אז זו היתה תעשיית הפארמה, היום זאת תעשיית הנשק. היינו הך.

כאשר באים לנתח את סעיף ההכנסות בתקציב יש להדגיש שהמדינה לא מייצרת כסף בעצמה. ההכנסות שלה בסך 454 מיליארד שקל מגיעות מאיתנו האזרחים – בלעדינו היא פושטת רגל. התוצר המקומי הגולמי (תמ”ג) של מדינת ישראל עומד על 510 מיליארד דולר שהם מעל 1.8 טריליון שקל. התמ”ג לנפש בישראל הוא מהגבוהים בעולם, במקום ה-20, כלומר אנחנו מדינה סופר-יצרנית והממשלה משלשלת לכיסיה למעלה מרבע ממה שאנחנו מייצרים.

וכיצד מתפלגות הכנסות המדינה? 242 מיליארד ממיסים ישירים, הרוב ממס הכנסה שאת רובו משלמים העשירונים העליונים; 172 מיליארד ממיסים עקיפים, רובם ממע”מ; והיתר ממס קניה וממס דלק. מיסים עקיפים הם למעשה כפל מס – המדינה ממסה כסף שכבר מוסה בעת ביצוע טרנזקציות. המספרים האלה לא כוללים מיסים נוספים כמו ארנונה או שירותים בסיסיים כמו חשמל ומים, שהיו אמורים להיות מסופקים על ידי המדינה עבור כספי המיסים.

ההפרש בין ההכנסות להוצאות המדינה הוא הגירעון, ובישראל הוא גבוה למדי ועומד על 4.2 אחוז. על ההפרש הזה בנק ישראל נאלץ ללוות כסף מחו”ל, וכך סעיף החזר החוב הולך ותופח. גם אם נניח שהמדינה צודקת, ועל ידי מיסוי ההון השחור היא תכניס לקופתה 40 מיליארד שקל נוספים – הרי הסכום הזה לא מכסה אפילו מחצית מהגירעון! ואפילו אם היו גובים את אותם כספים, מה מונע מהממשלה להמשיך ולהגדיל את הגירעון? מאין יקחו כספים כדי לכסות את הגירעון הבא?

על מנת להקטין את הגירעון עומדות בפני המדינה מספר אפשרויות. אחת מהן היא הגדלת ההכנסות, כלומר להעלות את המיסים, למרות שמדובר בהפרה בוטה של הבטחת הבחירות המפורשת של נתניהו. העלאת מיסים ישירים בעייתית גם מפני שהם כבר מאוד גבוהים והתוצאה עלולה להיות הפוכה; אזרחים שיבינו כי הם לא מקבלים תמורה הולמת למיסים שהם משלמים יחפשו דרכים להעלים מס ותופעת ההון השחור תגדל. אבל המדינה ממש לא רוצה שתחשבו, עדיף לה שפשוט תמשיכו לשלם מס. ולכן העלאות המיסים הצפויות הן של המיסים העקיפים, כמו למשל מע”מ או אגרות גודש, מיסי פחמן ויתר המצאות בחסות אג’נדה 2030 של האו”ם, אשר להזכירכם לא ממש תומך בישראל, אבל ממשלת הימין של ביבי חתומה עליה.

אז לפני שמבטלים שטרות כדי “להילחם בהון השחור”, אולי כדאי קודם כל להפסיק לבזבז את כספי הציבור על ניהול משברים; לטפל בסעיף ההוצאות של הממשלה, להקטין את כמות המשרדים באופן מבוקר שלא ייפגעו שירותים חיוניים, לבטל פרויקטים מגלומניים כמו פרויקט המטרו ולהתמקד רק במיזמים הכרחיים. ביתר הדברים יטפלו האזרחים בשוק חופשי אמיתי, במקום לסבול מהשתלטות ריכוזית של מוקדי כוח על משאביו ושליטה בהם באמצעות מונופולים וקרטלים. הגישה המוצעת כאן היא ליברטריאנית במהותה וניתן לנקוט גם בשיטות כלכליות אחרות כדי להקטין הוצאות. אבל זה כמובן לא צפוי להתממש בממסד המקובע ובמערכת הפוליטית הלא יציבה שלנו.

יד רוחצת יד

לכאורה המדינה רוצה להילחם בהון שחור, אבל האמת היא כזאת: הגורמים המרכזיים בכלכלת ההון השחור הם קודם כל אנשי הפשע המאורגן שנגדו כביכול נלחמת המשטרה שנים ללא הצלחה. הפושעים הללו תמיד מוצאים דרכים להעלים מס, והמשטרה החבוטה שלנו מתקשה לעשות משהו בנידון. גם המאפיונר המפורסם אל קפונה נעצר בסופו של דבר על עבירות מס, וההון השחור לא עצר מלזרום.

הגורם השני המשמעותי של העלמות מס הוא חוקי לחלוטין. אלה הם בעלי ההון, תאגידים הידועים במומחיות החשבונאית שלהם להימנע מתשלום מיסים. אנשים עשירים יודעים להקים מנגנונים משפטיים כדי לייצר מקלטי מס כגון עמותות וקרנות פילנתרופיות, תאגידים בינלאומיים וקרנות משפחתיות. הם מעבירים את המניות והנכסים שלהם לעמותות ללא מטרות רווח, ובזאת הכספים פטורים ממיסוי – שיטה ידועה שבה נוקטים גם עשירי העולם כמו ביל גייטס, מארק צוקרברג ווורן באפט. כך לדוגמה, המס הממוצע של עשר החברות הגדולות בארה”ב עומד על כ-15 אחוז מההכנסות שלהן. אילו הן היו משלמות לפי שיעור מס החברות, קופת המדינה שלהם היתה מתעשרת בעשרות מיליארדים רבים. חברות הטכנולוגיה הגדולות זוכות גם הן למיסוי רך הפליא: כך למשל, חברת גוגל הכריזה על אירלנד הקטנה בתור המטה האירופי שלה, וכך היא נמנעת ממיסוי בכל מדינות האיחוד האירופי (כולל ישראל) למעט מס צנוע של 12.5% על הכנסותיה באירלנד.

גם ישראל ידועה כשוק ריכוזי ביותר; 20 עשירי ישראל, לדוגמה, “שווים” יחד מעל 600 מיליארד שקל, ומדובר בעלייה של 44 מיליארד שקל בשנה האחרונה – הנה לנו סכום העולה על כל העלמות המס, שנצבר בחסות החוק. בישראל רשומות 37 אלף עמותות שגייסו 23 מיליארד שקל בתרומות, מתוכם כחמישה מיליארד גמ”חים במגזר החרדי. כדי להבין את גודל השוק – בעולם קיימות 260 אלף עמותות שמנהלות נכסים בסך 1.6 טריליון דולר. וכן, זה כולל גם קרנות של גייטס וחבריו. האם ביטול השטרות של 200 שקל יתרום לגביית מיסים מכספים מולבנים אלה?

מעבר לכך, אותם בעלי הון הם המונופולים בשוק. הם מממנים פוליטיקאים בבחירות באמצעות ערבויות אישיות, ואז התאגידים שבבעלותם מקבלים מהמדינה חוזים שמנים לביצוע הפרויקטים שלה. יד רוחצת יד – בעלי הון וגופים מוסדיים מקבלים תגמול מהמדינה עבור הפרויקטים שהחברות שלהן נשכרות לבצע, ואז בכסף שהצליחו להעלים הם תורמים כדי להקים אצטדיונים ואגפים חדשים בבתי חולים שיאדירו את שמם. כמובן שהכל חוקי ונקי.

משרדי גוגל באירלנד: העלמת מס של מאות מיליונים בחסות החוק

מה מסתתר בבלון?

אם כך ברור כי המלחמה בהון השחור אינה יותר מתירוץ, אבל הכסף המזומן נמצא בסכנת הכחדה. היצע השקלים ב-M3 (ההגדרה הרחבה ביותר של כסף, הכוללת את כלל הנכסים הנזילים והפיקדונות קצרי הטווח בשוק) עומד על כשני טריליון שקל. מתוכו כמות הכסף המזומן היא כ-130 מיליארד שקל, כ-6.5 אחוזים. רוב הכסף שלנו עובר בלחיצת כפתור בבנק, הוא כלל לא מודפס על שטרות.

אז מדוע הוצא חוזה על דיוקנו של נתן אלתרמן ועל שטרות הכסף? מזומן הוא באג במערכת הכלכלית הגלובלית. לא ניתן לעקוב אחריו, אי-אפשר לדעת על מה הוא יצא ולאיזו מטרה. גם מערכות הבינה המלאכותית לא יכולות להכניס את הטרנזקציות הללו למאגרי הנתונים שלהן, והממשלה לא יכולה לחסום אותן בלחיצת כפתור.

בשנים הקרובות בנק ישראל עומד כאמור להשיק את פרויקט הדגל שלו – השקל הדיגיטלי המרכזי, בדומה לביטקוין שרץ על טכנולוגיית בלוקצ’יין. אלא שהביטקוין הוא מטבע מבוזר ולא ניתן לשלוט עליו, ואילו המטבע החדש יהיה ריכוזי ובעל יכולות של כסף מתוכנת; כל פעולה תהיה ניתנת למעקב ולחסימה ולכל שקל ניתן יהיה לתת תוקף או ייעוד, וגם לחבר אותו לתעודת הזהות הדיגיטלית. חזון כזה יהיה קשה למכור לציבור, ולכן נדרש לבדוק כיצד הוא ינהג כאשר ייקחו לו את המזומן. ואיזה שוק טוב יותר לביצוע ניסוי כזה אם לא “מדינת הניסוי”, הלוא היא ישראל הקטנה והמבודדת בעלת האזרחים הצפויים והצייתנים?

לפי התרחיש הזה היה מעניין לראות כיצד הגיב הציבור לבלון הניסוי של ביטול השטרות של 200 שקל; האזרחים נהרו לחלפנים ותוך 48 שעות רוקנו את מלאי הדולרים שלהם. תוך יומיים 100 מיליון דולר החליפו ידיים. מבנק הדואר נמסר כי נצפו כמויות של החלפות העולות פי שלושה וארבעה מימים רגילים, ושערי החליפין הרקיעו שחקים לרמה של ארבעה שקלים. כעבור מספר ימים הגיעה הודעת ההרגעה מבנק ישראל: לא, הם לא מתכוונים לאמץ את היוזמה לביטול השטרות. הניסוי הסתיים, התנהגות הציבור נצפתה, האמון בכסף המזומן ירד וכולם יכולים להיות מרוצים. “מדינת הניסוי” שוב הוכיחה את גדולתה ואת חוסנם של אזרחיה הנאמנים.

המטרה: לחולל דיקטטורה

בסוף החודש שעבר התכנסו מדינות ה-BRICS (המדינות המתפתחות בראשות סין ורוסיה), ודנו בין השאר בהנפקת המטבע הדיגיטלי המרכזי שלהם, שיהיה מגובה בזהב ויתחרה בדולר. עשרות מדינות כבר הודיעו שהן מתכוונות להשתמש במטבע החדש על תשתית ה-mBridge החדשה במקביל לשימוש בדולר, ובכך להגן על עצמן מסנקציות מערביות.

הדולר האמריקאי נמצא במתקפה; החוב האמריקאי תופח כל שנה בטריליונים, הביקוש לדולר בעולם יורד ומדינות מתחילות להיפטר ממלאי הדולרים שלהן. במידה והמגמה תימשך השוק האמריקאי עלול להיות מוצף, ואז האינפלציה תרקיע שחקים והמחירים יעלו לרמות חסרות תקדים. הדולר עדיין חזק וזה יהיה תהליך ארוך ובוודאי לא ביום אחד, אבל במידה ויהיה משבר כלכלי עולמי גדול, עשויה לקום מערכת כלכלית חדשה, כפי שקרה לאחר מלחמות העולם במאה הקודמת. בתרחיש כזה, יש מומחים החוזים שהדולר יבצע את קריסת השווי הסופית שלו, לאחר שערכו כבר ירד ב-100 השנים האחרונות בכ-95 אחוז.

לתרחיש הזה יושבים משקיעים מסוימים על הגדר ומתכוננים. עשירי ארה”ב, כמו לדוגמה באפט וג’ף בזוס, כבר מימשו בחודשים האחרונים נכסים רבים, הנזילו את חשבונותיהם בדולרים, והם מחכים. לבאפט האסטרטגיה הזאת עלתה כבר למעלה מ-60 מיליארד דולר, אבל זה כנראה כסף קטן לעומת הפוטנציאל. אם ינהגו בעולם כמו בישראל וימירו את המזומן בדולרים מחירו יעלה, וברגע שהוא יקרוס יהיו כאלה שיהיו מוכנים עם שורט (מכירה בחסר, כלומר הימור על ירידת ערך עתידית) וירוויחו בגדול.

בתחילת המלחמה נטען, כי בנקי השקעות בארה”ב ביצעו שורט על השקל בתזמון מושלם, כאילו ידעו בדיוק מה עתיד להתרחש. אז המדינה שלנו יכולה להמשיך לרדות באזרחים, להעלות מיסים, לשדוד בשחיתות את הקופה הציבורית, להגדיל את הריכוזיות ולרדוף אחרי כל שקל שכל בעל מקצוע חופשי בישראל מכניס לכיס. האם יום אחד יבין הציבור שאין לכך באמת קשר להון השחור?

המטרה היא לחולל דיקטטורה, לרגל אחר האזרחים, לדרג אותם ולכפות עליהם לציית. לגדל דור של עבדים ללא רכוש ונכסים, שצריך לקבל אישור מהמדינה על כל צעד ופעולה. במקום שהמדינה תהיה חייבת לתת דין וחשבון לאזרחים, שזכאים לדעת כי כל שקל מושקע לטובתם, הם יהיו כפופים לתאגיד גלובלי שיכפה עליהם לציית. “לא יהיה לכם כלום ותהיו מאושרים” – זאת הסיסמה של הפורום הכלכלי העולמי והאו”ם, ובישראל לומדים מהר את כללי המשחק.