היום שבו הוגדרה יהדותי
סיפור אנטישמי קטן (ולא נחמד)
לפני 30 שנה, נסענו אהובי אמנון ואני לטיול בצרפת. רצה היקום – יתכן גם שלא ממש שמנו לב – ומועד הנסיעה נפל בדיוק על יום השואה. בשעת בוקר מוקדמת בדרך לנמל התעופה בן גוריון, שמענו את הצפירה. המונית נעצרה לרגע, חייכנו זו אל זה במבוכה. זה הרגיש לנו קצת כמו בריחה, אולי אפילו עם טעם לוואי של בגידה קטנה.
אבל כשהתמקמנו במטוס כבר שכחנו מהענין, היינו זוג טרי (זה עתה נישאנו, שלוש שנות זוגיות מאחורינו) מאוהב ונלהב מכל הטוב שעומד לפניו – כמה ימים בפאריס, ואחר כך טיול בחבל נורמנדי ובעמק הלואר…
חוויה מטלטלת מוגשת בצורתה העירומה ובכתיבה רהוטה , יישר כח.
מוסר ההשכל העולה מהסיפור , שאין לעצום עין על עוולות ולהקדיש מעט מרץ אישי וזמן לעצור אותן באיבן.
לו היינו פוקחים עיניים ומקימים קול צעקה על כל בריונות הנגלית אלינו , אם זה בריונות ילדים או טרור בבעלי חיים , שכן מכה את אשתו , גביית חסות מהחנות השכונתית ועוד , החברה הישראלית היתה הרבה יותר שמחה חמה ומאוחדת .