גבי ניצן על החיים כאן ועכשיו וכל מה שנמצא בניהם.
איורים: תהילה גולדברג
גבי ניצן על החיים כאן ועכשיו וכל מה שנמצא בניהם.
איורים: תהילה גולדברג
היות ואני מנוסה וממולח בתחום עיתונות המסעות בעולם, אני יודע שאין דבר שאנשים פחות רוצים לקרוא מכמה שנהנית בחו"ל. זאת מאחר ו-אל"ף: ברור שנהנית, זה מה שעושים שם, זה לא כזה סקופ, ובי"ת: אנחנו נשארנו כאן עם הגוטליבים והסמוטריצ'ים והשרב אז תעשה לנו טובה, קצת טאקט.
היתה תקופה ארוכה שזו היתה פרנסתי…
לפני כמה ימים נתקלתי בפוסט עם ביקורת כלשהי על מה שהעיתון הצעיר שלנו כותב ובעיקר…
זמנים קשים דורשים תגובה קיצונית: בימים האלה המעשה הכי פוליטי שאפשר לעשות הוא להיות בני-אדם
הסודות שציידי היתושים לא רוצים שתדעו, הסיבה ששפים ותיקים עדיין יכולים לנגן בפסנתר והפעולה הקטנה שתהפוך את נהגי ישראל לג'נטלמנים בריטים
איך לגבור על החיה הכי קטלנית למין האנושי? איך לבשל ביצה קשה ללא פיצלוחים? ואיך להרוויח מיליון שקל בשנתיים בלי לעבוד! גבי ניצן עם 10 טיפים לחיים מכס היומולדת
מלכי ההר – או שכנים טובים? גבי ניצן בסימפוזיון עם פומה, נחש וקיפוד
נדמה שכל עבר מנסים לתחום אותנו בעדר. גבי ניצן מגיש – מדריך לכבשה השחורה!
יא אללה, איזה דיכאון, נכון? בבת אחת כאילו מישהו לחץ על המתג ובשבוע שעבר, במהלומה אחת, נעשה פה חשוך יותר. ואין ממש מקום לאופטימיות, הניסיון מלמד שזה הולך להחמיר מיום ליום. תקופה חשוכה לפנינו, בזה אין ספק.
גם הקטע הזה של הבחירות קצת מבאס, וגם העננה שמרחפת מעל לעיתון אחד שאני ממש אוהב, אבל כמובן שאני לא מדבר על זה. כי כל אלה הם זבובים טורדניים ביחס לדבר שהכי מדכא אותי בימים האלה: המעבר לשעון חורף.
תמיד קשה מאוד לעזוב את סיני. בדרך כלל אני צריך לגייס את המבוגר הפנימי שלי מתנומתו, כדי שיגרור את הילד הפנימי החוצה, בחזרה לארץ. אבל בשבוע הזה, אלחמדולילה, קיבלתי קצת עזרה, רוח גבית.
אז איך בסיני? יש סיפור מופלא של אורסולה לה-גווין שאני לא זוכר את שמו ואין לי פה ווי-פיי אז אני לא יכול לחפש בגוגל ולהעמיד פנים שהכל מהזיכרון. אבל זה מתוך ספר סיפורים מהפנט שנקרא "שושנת הרוחות", ובסיפור הזה, אורח מכדור הארץ נושא מונולוג מול השליטים של הכוכב שבו הוא מבקר, שביקשו ממנו לתאר להם
בית, לחם בערב יום כיפור לא מצאתי אפילו פירור של לחם בשום חנות (בחיים לא…
המלכה ואני אליזבת הצעירה, ממש כמוני, אהבה מאוד לטייל בעולם. וככה קרה שכמעט נפגשנו אי…
העולם האמיתי מאז תחילתה של הרפתקת בראשית אני לומד המון דברים חדשים. חלקם קשורים לכל…
מו שמו יש עכשיו סדרה מקסימה בנטפליקס, "מו" קוראים לה. היא מתחילה בקטן ונשארת שם…
גבי ניצן, העורך הראשי, יצא לחקר מתחרים כדי ללמוד איך ליצור טראפיק
האם פלואידיות מגדרית היא אג'נדה גלובליסטית, או שמא התפתחות טבעית של מרחב הבחירה האישי שלנו והשלה נוספת של הגדרות שכבר לא משרתות אותנו? גבי ניצן בטור אישי
לאחרונה מלבלב בישראל שדה חדש. יש בו יופי רב, אבל הוא גם כר פורה לבלבול, טשטוש גבולות וחוסר אחריות – ושדה ציד חופשי לטורפים מיניים
בכל קיץ אני זוכה בתזכורת הזאת מחדש: אדם שגר במושב משול ללבנים הראשונים באמריקה, או ליהודים שהגיעו לפלשתינה אחרי השואה. כלומר, לא הגעתי לדף חלק…
ביטול הזכות להפלות בארה"ב הוא לא באמת מאבק בין זכות האישה על גופה לבין האמונה שהפלה היא רצח. זה מאבק פוליטי, ימין ושמאל. הימין בארה"ב תמיד התנגד להפלות, השמאל תמיד צידד בהן. ועכשיו בית המשפט העליון…
לפני כמה ימים, מישהו שאני לא מכיר בירך אותי בסופרמרקט ושאל "נו, איך בילית את החג?" ניסיתי להריץ במוחי במהירות את חגי היהודים, שאותם אני זוכר בעיקר בזכות העובדה שלילדה יש חופש ואני יכול לישון כמו בנאדם. בסוף נכנעתי. הוא נראה מאוכזב…
שום דבר בילדותי ובנעוריי לא הכין אותי למפגש עם פיליפ, המחזר הצרפתי שלי….
אני יושב עם חבר אהוב באחד המקומות הכי פסטורליים וקסומים במחוז פרדס-חנה. שיחה משובחת. חצר פתוחה של בית קפה, עצים, פרחים, פרפרים, אנשי חמודים, מזג אוויר אביבי, הכל מושלם לפי הספר. ובכל זאת מרגע לרגע פחות כיף לי ואני לא מצליח להתרכז בשיחה שלנו…
בני אדם הם יצורים מצחיקים: אנחנו חייבים להאמין במשהו. השפיות שלנו תלויה בכך. אפילו ההישרדות שלנו. אני לא יכול לצאת לעולם בלי שיהיה לי איזשהו בסיס אמוני, ובכלל לא חשוב מהו:…
נתחיל בהצהרה קצרה וחגיגית ליום העצמאות: העם מטומטם. לא חשוב בכלל על איזה עם מדברים. העם שלנו מטומטם. העם הפלסטיני מטומטם. העם הצרפתי מטומטם. העם האינדונזי מטומטם. בני אדם – אינדיבידואלים – הם יצורים פלאיים…
ההחלטה על ביטול חובת המסיכות החל מתחילת השבוע הזה לא עוררה בי שום שמחה. אפילו להפך, זה רק עצוב ומדכדך בעיניי. בתחילת העידן הקובידי עדיין היתה לי מסיכה. בשבועות הראשונים עטיתי אותה במקומות ציבוריים לאו דווקא מתוך שכנוע עמוק, אבל הכל היה מטורלל ומבוהל…
אי־שם בין תקופת האבן לתקופת הברזל, בימי ההקמה של ערוצי הכבלים, פנו אלי מפיקה ובמאית מקסימות והציעו לי לערוך ולהגיש מגזין גברים. באותה תקופה כעיתונאי צעיר התעסקתי לא מעט בשאלת הגבריות…
יש לי ג'וק בבית. ולפני שתגידו "ביג דיל, גם לי יש/היו ג'וקים בבית", אני מבקש להדגיש: יש לי ג'וק בבית…